לפני כמה ימים התפרסמה בעיתון הארץ כתבה של איתי לשם על House of Flakes. לראות את הסיפור שלנו — זה שאנו חיים אותו כבר שנה וחצי — מתפרסם ככה זה רגע שקשה לתאר מלבד כהתרוממות נפש. הכתבה סיפרה את העיקרים, אבל כמו בכל ראיון — יש דברים שנשארים מחוץ למסגרת, פרטים שהספיקו להגיד רק חצי, ורגעים שהיו בחדר אבל לא הגיעו לדף. אז הנה הגרסה שלנו לסיפור ההקמה של HOF. שני אנשים שלא אמורים היו להכין דגני בוקר אם מישהו היה אומר לנו לפני שנתיים שנמצא את עצמנו בתחום המזון — היינו מתפקעים מצחוק. אור בכלל אדריכל...

המאמר הזה הוא, באופן גלוי, מאמר שיווקי. אנחנו חושבים שדגני הבוקר שלנו הם תוספת מעולה למארזי חג וכותבים על זה כי אנחנו רוצים שתשקלו את זה. הנה הסיבה שזה לא רק "עוד פרסומת": מארזי חג עוקבים אחרי תבנית קבועה: בקבוק יין, שמן זית, אולי ממרח כלשהו, ואם יש ילדים - חבילת ממתקים שכולם יודעים שהיו יכולים בלעדיה. זה בסדר. זה עובד. ואם זה מה שאתה מחפש - שיהיה לך לבריאות. אבל אם אתה רוצה מארז שיגרום לאנשים לפתוח אותו קודם - המאמר הזה בשבילך. אז מה האלטרנטיבה? מארז מתנה אמור לגרום למישהו להרגיש שחשבו...

יש טעמים שמגיעים מהגיון. יש טעמים שמגיעים מניסיון. וקוקולד — הגיע מרגע אחד במטבח שבו מישהו החליט לראות מה קורה כשמכניסים שלוש שכבות של קוקוס לתוך בסיס אורז מלא תפוח עם קקאו ומייפל. התוצאה? לא סתם הוא נקרא קוק-ולד. שלוש שכבות קוקוס — לא בטעות הקוקוס בקוקולד הוא לא רכיב אחד. הוא שלושה: שבבי קוקוס קלויים וקורמלים — אלה שנותנים את הנגיסה ואת הצבע הזהוב. פתיתי קוקוס קראץ' — דקים, פריכים, עם עוצמה שונה של טעם. אבקת קוקוס קראץ' — זו שחודרת לכל פינה ונותנת את הרקע הרציף. שלוש שכבות שעושות יחד משהו...